צרור עצות לסופר התחיל

או: כיצד נהיתי אודטה של ספרי הילדים

30.8.10

מארק טוויין אמר פעם שאחרי שהוצאת את הספר הרביעי, אתה יכול להתחיל לתת עצות לאחרים איך לכתוב.

טוב, האמת היא שהוא לא אמר את זה, לפחות לא בקול, אבל תודו שזה נשמע אמין. שהרי היום, כשאני כבר מגדיר את עצמי כסופר ילדים ומאייר בלי למצמץ אני יכול סופסוף להרשות לעצמי לעטות ארשת קלה של חשיבות עצמית ולדלות ממעמקי נסיוני הדל בן שמונה השנים כמה טיפים שאולי יעזרו למישהו שעושה את צעדיו הראשונים בג'ונגל המו"לי הישראלי.

וכאלה לא חסרים.

אם אתה אינסטלטור, כנראה שכל יומיים בערך מישהו מספר לך שיש לו סתימה בצנרת או דליפה בשרותים. אם אתה עורך דין, פתאום לכולם יש סעיף בעייתי בחוזה השכירות. אני, לעומת זאת, נתקל לא מעט בסופרי צללים שמסתתרים בינינו, ובאמתחתם סיפור ילדים, שלרוב נכתב בהשראת הזאטוט הפרטי שלהם. מסתבר שהרבה מאד אנשים כותבים לפחות פעם בחייהם סיפור ילדים או רוצים לכתוב כזה, ולא תמיד יודעים מה לעשות עם הדבר הזה שפתאום נחת עליהם.

אז במיוחד למענם אני נכנס לנעליה הגדולות של אודטה ומגיש כמה טיפים לסופר הילדים המתחיל:

תהיו אתם

אל תנסו לכתוב סיפור של מאיר שלו, או סיפור של לאה גולדברג או סיפור של ד"ר סוס. אתם זה אתם, ויש לכם מה להגיד, ואם לא - בטח יש משהו אחר שאתם יודעים לעשות.

אל תהיו משרד החינוך

פעם, ולפעמים גם קצת היום, היתה נטיה לכתוב ספרי ילדים לפי בעיות ופתרונן: הילד לא נגמל - בואו נלמד אותו לשבת על הסיר, הילדה מפחדת להרדם - בואו נראה לה שמפלצות זה דבר נחמד, הילד משתעמם - ממממ... לא חשוב. אז בוא ואגלה לכם סוד קטן: על כל הבעיות החינוכיות כבר כתבו, ורוב הסיכויים שאין לכם כבר כמעט מה לחדש. וגם אם מצאתם בעיה שעוד לא פתרו - מה אתם, סופר נני?

לא חייבים לחרוז

חרוזים זה סבבה, וכמה מיצירות המופת הכי גדולות של ספרות הילדים כתובות בחרוזים. אבל עדיין, ממדגם מייצג של כתבי יד שקיבלתי במהלך חיי, יש לי תחושה שחלק גדול מהכותבים מנסים את כוחם בחרוזים מכל מיני סיבות שלא קשורות לאיכות הסיפור: להוכיח יכולת כתיבה כלשהי, להתמודד עם האתגר או סתם להרשים בחורות רגישות. הבעיה היא שלא תמיד חרוזים מתאימים לסיפור, ולפעמים הסיפור היה יכול לצאת הרבה יותר פשוט וטוב בלי כל המאמץ שכרוך בחריזה, וזה חתיכת מאמץ, תאמינו לי, הייתי שם.

אל תנסו להיכנס לראש של המו"ל

האמת שאין בכלל דבר כזה "הראש של המו"ל". יש בישראל כמה עשרות הוצאות לאור, יושבים בהם כל מיני אנשים שמחליטים החלטות, ולכל אחת יש דעה אחרת על החיים, בלי קשר לגודל המו"ל, לאינטליגנציה או לנסיון בתחום. ספר שמישהו אחד אוהב, מישהו אחר יכול לתעב בכל נימי נפשו ולהיפך, ויעיד על כך הארי פוטר, שנדחה בעשרים וכמה הוצאות לאור לפני שהפך לתרנגולת שמטילה ביצי זהב. אז אל תנסו לחשוב על זה אפילו, פשוט תכתבו את מה שאתם כותבים הכי טוב שאתם יכולים ותשלחו את כתב היד לכמה שיותר הוצאות לאור.

אל תצפו ליותר מדי אבל גם אל תמעיטו בערככם

בארץ יוצאים לאור המון ספרים בשנה. עם הספר או לא עם הספר? הוצאות הספרים נאלצות להתמודד עם כמויות בלתי אפשריות של כתבי יד על שולחנן. אל תצפו לזה שמישהו מחכה שם לספר שלכם בשקיקה ובקוצר רוח. מצד שני, אם אתם מאמינים שיש לכם משהו טוב ביד, וגם הילה ותמר, האימהות מהגן, חושבות ככה, אל תהיו פראיירים ותקפצו על ההצעה הראשונה שאתם מקבלים מאיזה מו"ל קיקיוני ("תשלמו לי עשרים אלף שקל ואני אדפיס לכם את הספר"). אני אישית ממליץ לשמוע מה יש להוצאות הגדולות להציע, לדעתי עדיף לעבוד עם גוף מסודר ומנוסה שיכול לקחת סיכונים, שמעתי על כאלה שהוציאו ספר בהוצאה קטנה ונפלו חזק, בלי הכללות כמובן. אל תפחדו מההוצאות לאור הגדולות, לפעמים יושבים שם אנשים נחמדים וטובים שאוהבים ספרים.

אל תחשבו שיווקית

אף אחד, לפחות לא שאני מכיר, לא קנה יאכטה מספרי ילדים. תעשו לי טובה ואל תכתבו ספר ילדים כדי לעשות ממנו בוכטות, כי זה לא יקרה, וככה גם הספר יראה. זה לא אומר שאני ממליץ לכם עכשיו לכתוב ספר שאף אחד לא יקנה ואף אחד לא יראה, אבל זה לא ממש בשליטתכם, תאמינו לי, לשוק יש חוקים משלו. אל תנסו לכתוב על דמות שאפשר להפוך לבובה ולטי שירט ולדי.וי.די לפני שיש לכם בכלל סיפור טוב ביד. פשוט תכתבו את מה שנראה לכם טוב ונכון, ואם זה באמת טוב, אנשים יאהבו את זה ויקנו את זה. או שלא...

אל תבקשו ממני לאייר לכם את הספר

כתבתם סיפור, הכל סבבה, ועכשיו אתם רוצים לשלוח אותו להוצאה לאור. מה עם האיורים? אני לא חושב שהוצאות הספרים מצפות לקבל ספרי ילדים מאוירים מראש, בשביל זה יש מאיירים שהן עובדות איתם. אני חייב לספר שאת כל ספריי שלחתי להוצאת כתר כשהם כבר מאויירים. אבל יכולתי להרשות לעצמי לקחת סיכון, כי אני גם המאייר ולא גביתי מעצמי תשלום. אני אישית לא ממליץ לסופרים מתחילים לדאוג לאיור הספר לפני שהוצאה לאור מסכימה להוציא אותו - גם חבל על הכסף, כי יכול להיות שבסופו של דבר הספר ישאר במגירה, וגם לא בטוח שהמאייר שתמצאו הוא המאייר הנכון לביצוע המשימה - המאיירים הטובים ביותר גובים תשלום גבוה, שלא תצטרכו לשלם אם הספר ייצא לאור בהוצאה גדולה. אלא אם כן אתם גם מאיירים ממש טובים, או שאתם מכירים מאייר צעיר, רעב ומוכשר בטירוף, שמוכן לאייר כמה דפים בספר תמורת תשלום אם הספר יצא לאור, אני ממליץ לכם לשלוח את כתב היד ללא איורים, ואם הספר טוב - ימצאו לו את המאייר שהכי מתאים בשבילו.

אמונה

רבאק, תאמינו בעצמכם, מה כבר יש לכם להפסיד?